Full Text: שתי המתנות של הפיה
One story, four ways to read it
Every story comes in its original version plus several simplified reading levels, so it grows with your child.
The original text is the full story with rich vocabulary and descriptive language, ideal for reading aloud together and for kids who are ready for longer sentences.
The simplified levels retell the same story in shorter, simpler sentences matched to your child's stage. Ages 2-6 uses a few short sentences per scene, perfect for first time readers. Ages 4-8 adds simple dialogue and everyday vocabulary for kids beginning to follow along. Ages 6-10 keeps the language accessible while bringing back more of the story's detail, a natural bridge to the original.
Start at the level where your child is comfortable, and move up when they're ready. Hearing the same story told in richer language each time is one of the best ways to build vocabulary in any language.
Original Text: שתי המתנות של הפיה
פעם אחת שוטטה פיה בדמות אישה זקנה ועניה. הלילה ירד עליה כשהלכה לאורך דרך כפרית. היא עברה ליד שדות ויערות עד שהגיעה לשתי בתים.
אחד, גדול ויפה, שייך לאיש עשיר. השני היה הצריף הקטן של איש עני.
הפיה חשבה: «לאיש העשיר לא יהיה קשה לתת לי מחסה.»
אז היא הלכה לדלתו ודפקה. הוא פתח את הדלת וקרא:
«מי שם? מה אתה רוצה?»
«איבדתי את דרכי, והלילה קרוב,» אמרה הפיה. «אני מבקשת ממך לתת לי מחסה.»
האיש העשיר הסתכל עליה מראש ועד רגל. אחר כך הנהן בראשו לשלילה ואמר:
«אני לא יכול לקבל אותך. אם אכניס כל איש ואישה עניים שדופקים על דלתי, אני עצמי אהיה קבצן בקרוב. לכי לדרכך.»
אחר כך הוא סגר את הדלת והשאיר אותה בחוץ.
היא הפנתה את גבה לביתו והלכה לצריף הקטן. ברגע שדפקה, האיש העני פתח את הדלת וביקש ממנה להיכנס.
«את נראית עייפה,» הוא אמר, «וכבר מאוחר. את חייבת לבלות את הלילה אצלנו.»
אשתו ניגשה קדימה.
«אין לנו הרבה, אישה טובה,» היא אמרה. «אבל מה שיש לנו נחלק בכל לבנו.»
היו כמה תפוחי אדמה שהתבשלו על האש, והאישה הוציאה קערת לחם וחלב. הארוחה הייתה טובה, כי היא הייתה מתובלת בשלום ובאושר.
כשהגיע זמן השינה, האישה קראה לבעלה הצידה.
«בעלי היקר,» היא אמרה, «בואו נכין לעצמנו מיטה של קש. אז האישה העניה הזאת תוכל לשכב במיטה שלנו ולנוח. היא זקנה, ואחרי שהלכה כל היום, היא בוודאי עייפה.»
«בכל לבי,» אמר הבעל.
הפיה לא רצתה שיעשו זאת, אבל הם לא קיבלו «לא» לתשובה. אז היא נחה במיטה שלהם, והם ישנו על חבילת קש.
בבוקר קמה האישה ובישלה ארוחת בוקר. השמש האירה לתוך החדר, ופניהם של האיש והאישה היו בהירים כמו היום.
אחרי ארוחת הבוקר הפיה הודתה להם ונפרדה לשלום.
אבל בדלת היא פנתה ואמרה:
«הייתם אדיבים אליי כשחשבתם שאני עניה ולא יכולה לעשות דבר בתמורה. כדי להראות לכם שיש לי גם הרצון וגם הכוח לעזור לכם, אני אעניק לכם שלוש משאלות.»
«מה עוד אוכל לבקש,» שאל הבעל, «מאשר שאנחנו השניים, כל עוד נחיה, נהיה בריאים וחזקים, ושיהיה לנו מספיק אוכל לאכול? אני לא יכול לחשוב על משאלה שלישית.»
«האם לא תרצו בית חדש?» שאלה הפיה בחיוך.
«אוה, כן,» קראו החופר ואשתו, «זה בדיוק מה שנרצה. עם שלוש המשאלות האלה, אנחנו לא רוצים דבר נוסף.»
הפיה הפכה את הבית הישן לבית חדש, ואחר כך הלכה לדרכה, ומבטיחה שגם שאר משאלותיהם יתגשמו.
בערך בצהריים הציץ האיש העשיר מחלונו. להפתעתו, הוא ראה את הצריף החדש. הוא בהה בו זמן רב.
אחר כך הוא קרא לאשתו ואמר:
«אתמול היה צריף ישן ועני מעבר לדרך. היום יש שם צריף חדש ויפה באותו מקום. רוצי לשאול איך זה קרה.»
האישה הלכה ושאלה את החופר: «איך בלילה אחד קיבלתם בית חדש במקום הישן?»
«אספר לך,» הוא אמר.
«אתמול בערב הגיעה אישה עניה לדלתנו וביקשה מחסה ללילה. הבוקר היא סיפרה לנו שהיא פיה, ושתעניק לנו שלוש משאלות. ביקשנו בריאות ואוכל יומיומי, ואז היא הפכה את ביתנו לצריף חדש ויפה הזה.»
אשת האיש העשיר רצה חזרה לספר לבעלה את הבשורה.
«הייתי מכה את עצמי!» הוא קרא. «לו רק ידעתי שהיא פיה! הרי היא הגיעה לדלתי קודם, אותה קבצנית זקנה שנראתה כך. היא ביקשה ממני לקבל אותה, ואני אמרתי «לא».»
«איזה חבל!» אמרה אשתו. «אבל מהר, עלה על הסוס ורכב אחריה. אם תדביק אותה, בקש ממנה להעניק גם לנו שלוש משאלות.»
האיש העשיר אייף את סוסו הטוב ורכב במהירות אחרי הפיה. לבסוף, הוא הדביק אותה. הוא דיבר בעדינות ובנחמדות. «אני מקווה שאינך כועסת עליי שלא קיבלתי אותך אמש,» הוא אמר. «איבדתי את המפתח לדלת הבית. לפני שמצאתי אותו, את כבר הלכת. אם תעברי בדרכנו שוב, חייבת להישאר אצלנו.»
«כן,» היא אמרה, «אעשה זאת, אם אי פעם אעבור בדרככם שוב.»
אחר כך ביקש ממנה האיש העשיר להעניק לו שלוש משאלות כפי שעשתה לשכנו העני.
«זה לא יועיל לך,» אמרה הפיה. «מה יש שאתה צריך לבקש?»
«אוה,» קרא האיש העשיר, «אני בטוח שאמצא משהו שאני רוצה.»
«בסדר,» אמרה הפיה, «רכב חזרה הביתה. שלוש המשאלות הראשונות שתבקש יתגשמו.»
האיש העשיר היה כל כך שקוע במחשבות על משאלתו עד שלא שמר על האחיזה ברסן. הסוס שלו התחיל לדהור ולבעוט בפראות.
«תירגעי, Bess,» הוא אמר.
אבל הסוס רק הפך לסוררת יותר. מתוך תסכול, הוא צעק:
«עצרי, Bess! מה כל המהומה הזאת? הלוואי שתיפלי ותישארי שקטה וחרשת!»
ברגע שהמילים יצאו מפיו, הסוס קרס מתחתיו, הפך לאילם וחרש, ולא יכול היה לשמוע או להגיב לפקודותיו. הוא השתמש בטעות במשאלתו הראשונה, והיא התגשמה.
«טוב, לפחות עדיין נשארו לי שתי משאלות,» הוא חשב לעצמו.
הוא לא רצה להשאיר את הסוס, האוכף והרסן על הדרך. אז הוא השתמש בכל כוחו כדי למשוך את הסוס, ואחר כך שם את הרסן והאוכף על גבו, והתחיל ללכת הביתה ברגל. שמש הצהריים לחצה בעוז. ללכת עם עומס כזה היה חם ומתיש. הוא חשב כמה קרירה אשתו, שיושבת בנוחות בבית. ובכל זאת, היא הייתה זו שדחפה אותו לרדוף אחרי הפיה.
«אה! הלוואי שהאוכף הזה היה תקוע על גבה,» הוא מלמל, מבלי לחשוב על משמעות דבריו. ברגע שדיבר, האוכף החליק מגבו. למרות שהיה חם, הוא מיהר הביתה כמה שיכול. שם מצא את אשתו יושבת עם האוכף תקוע על גבה, בוכה כי לא יכלה להוריד אותו.
«אל תדאגי כל כך על דבר קטן,» הוא אמר. «אבקש שיהיו לנו כל העושר שבעולם, והמשאלה תתגשם אם תניחי לאוכף להישאר.»
«טיפש שכמוך,» היא קראה, «מה יועיל כל העושר הזה אם יהיה לי אוכף על הגב כל ימי? לא, לא! אתה ביקשת שיבוא, עכשיו אתה חייב לבקש שיסתלק.»
בניגוד גמור לרצונו, הוא נאלץ לבקש שהאוכף יסתלק מגבה. מיד הוא נפל לאדמה.
האיש העשיר השתמש בכל שלוש משאלותיו. הן הביאו לו רק כעס וצרות, מילים קשות מאשתו, ואובדן סוסו. לעומת זאת, שלוש משאלותיו של האיש העני הטוב והמרוצה שחררו אותו מדאגות עד סוף ימיו.