Full Text: הגמדים והסנדלר
One story, four ways to read it
Every story comes in its original version plus several simplified reading levels, so it grows with your child.
The original text is the full story with rich vocabulary and descriptive language, ideal for reading aloud together and for kids who are ready for longer sentences.
The simplified levels retell the same story in shorter, simpler sentences matched to your child's stage. Ages 2-6 uses a few short sentences per scene, perfect for first time readers. Ages 4-8 adds simple dialogue and everyday vocabulary for kids beginning to follow along. Ages 6-10 keeps the language accessible while bringing back more of the story's detail, a natural bridge to the original.
Start at the level where your child is comfortable, and move up when they're ready. Hearing the same story told in richer language each time is one of the best ways to build vocabulary in any language.
Original Text: הגמדים והסנדלר
פעם אחת חי סנדלר. הוא היה ישר ועמל, אבל היה עני מאוד. הזמנים היו קשים והוא הלך ונעשה עני יותר ויותר.
בסוף נשאר לו עור רק לזוג נעליים אחד, ולכן לילה אחד הוא גזר את העור.
«עכשיו,» אמר, «אני מוכן להתחיל לעבוד בבוקר. אקום מוקדם ואכין את הנעליים האלה.»
אחר כך אמר את תפילותיו, הלך לישון ונרדם בשלווה.
בבוקר קם מוקדם כדי להתחיל לעבוד. כמה הופתע כשמצא את הנעליים מוכנות על השולחן! הוא בדק אותן בקפידה, ולא היה בהן תפר פגום אחד. מי עשה זאת? הוא לא יכול היה אפילו לנחש.
בקרוב נכנס גבר לקנות נעליים. הזוג היה כל כך מוצלח שהוא קנה אותו במחיר טוב. עם הכסף הזה קנה הסנדלר עור לשני זוגות נעליים.
באותו לילה הוא גזר אותם. אבל הוא לא היה צריך להכין אותם למחרת. העבודה נעשתה עבורו בלילה.
הוא מכר את שני הזוגות וקנה עור לארבעה זוגות. אותם גזר באותו לילה ומצא מוכנים למחרת בבוקר.
כך זה נמשך. את העבודה שהתחיל ביום אחד, מצא גמורה למחרת. הוא רק היה צריך לקנות עור ולגזור את הנעליים.
לילה אחד בחורף גזר הסנדלר כמה זוגות נעליים. אז, במקום ללכת לישון, אמר לאשתו:
«יקירתי, אני רוצה לגלות מי עוזר לנו כל לילה. מה אם נישאר ערים ונצפה?»
אשתו הסכימה. אז הם השאירו את הנר דולק. הם התחבאו בפינת החדר. כשהשעון הכה שתים עשרה, נכנסו לחדר שני שדונים קטנים. הם ישבו על שולחן הסנדלר והתחילו לעבוד. הם תפרו כל כך טוב וכל כך מהר שהנעליים הסתיימו במהרה. אז קפצו למטה והלכו להם.
למחרת בבוקר אמרה האשה,
«מותק, האנשים הקטנים האלה עזרו לנו כל כך הרבה ואני רוצה לעשות משהו בשבילם. הם בטח קרים, כשהם רצים עם חולצות כל כך דקות. אכין להם בגדים ואסרוג להם גרביים. בבקשה תכין לכל שדון זוג נעליים.»
«זאת אעשה ובשמחה,» אמר בעלה.
אז הם לקחו לעבוד והכינו את הבגדים והנעליים. באותו לילה לא שמו שום עבודה על השולחן. במקום זאת, הניחו שם את המתנות. אחר כך התחבאו לראות מה יעשו האנשים הקטנים.
בחצות נכנסו השדונים. הם קפצו על השולחן, מצפים למצוא עור גזור שיהפכו לנעליים. לא היה שם כלום מלבד הבגדים הקטנים היפים. השדונים הביטו בהם בתמהון. הם מישמשו את הבד הרך והכניסו את ידיהם לכיסים הקטנים.
בסוף הם התלבשו, וקפצו ורקדו מרוב שמחה. הם עברו מעל שרפרפים וכיסאות ושרו:
«מי יתפלא על שמחתנו?
אנחנו אנשים קטנים ומאושרים,
לבושים יפה כפי שאתם רואים.»
בסוף הם רקדו החוצה מהחדר ולא חזרו יותר. אבל הסנדלר, שהיה טוב לאלה שעזרו לו, לא היה עני יותר לעולם. כל ימי חייו הוא ואשתו חיו טוב מעשיית נעליים.